התפתחות המוח הרגשי אצל ילדים 

הרגשות שלנו הם תוצאה של פעילות המתרחשת במוחנו. מוחם של ילדינו, כפי שברור לכולם, נמצא בתהליך התפתחות ובנייה. תהליך התפתחות המוח הרגשי על-פי תורת הניאו-הומנולוגיה, מחולק ל-2 שלבים עיקריים: שלב ראשון מלידה עד גיל 3, ושלב שני מגיל 3 עד 12. מהו המידע הנקלט במוחם בכל שלב ומשפיע על הדרך בה הם מרגישים? כיצד פועל המנגנון הרגשי הקובע האם הילד ירגיש דחוי או אהוב, בעל ביטחון עצמי או חסר ביטחון עצמי ועוד? תורת הניאו-הומנולוגיה מסבירה כיצד נבנה המנגנון הרגשי וכיצד הוא פועל.

מוחנו מורכב מ-2 חלקים עיקריים: המוח הרגשי והמוח ההגיוני.  המוח ההגיוני אחראי על פעילות קוגניטיבית, שפה, לימוד, שיקול דעת. מוח זה מתחיל את פרץ הגדילה שלו סביב גיל שנתיים וממשיך לקלוט מידע ולהשתנות כל חיינו. מוח זה אינו מפרש את המציאות אלא רואה עובדות. אין לו גישה ישירה לחלק האחראי על הרגשות שלנו. זהו המוח החושב, ממציא ויוצר.המוח הרגשי אחראי על תפיסת המציאות הסובייקטיבית שלנו , על הפרשנות לטוב או רע, על הערך העצמי ועל הזרמת הורמונים וכימיקלים לגוף היוצרים את הרגש ומשפיעים על הבריאות. הוא אחראי על התקשורת שלנו בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם.כדי שהמוח הרגשי יוכל לבצע את תפקידו הוא זקוק לאנרגיה. מקורות האנרגיה בשנים הראשונות הם חיצוניים בלבד ומתבטאים בגירויים חיצוניים כמו מגע ודיבור. כל גורם חיצוני כזה מעביר לילד אנרגיה. לכן ילדים זקוקים להרבה תשומת לב. ככל שהוא יחווה יותר מידע חיובי כך ייבנה לו מאגר אנרגיה בסיסי חיובי במוחו. אנחנו מרגישים מלאי אנרגיה כאשר יש לנו מחשבות טובות על עצמנו, על אחרים, על מה שיש לנו. אנחנו מרגישים חסרי אנרגיה כאשר אנחנו רואים את מה שאין לנו, את מה שאנחנו לא אוהבים אצלנו ואצל אחרים, וכאשר אנחנו סופרים הפסדים. המוח הרגשי נסגר לקליטת מידע בגיל 12, לשם הפיכת הילד לבוגר עצמאי, לישות אוטונומית המספקת אנרגיה לעצמה. סדרת סריקות של מוחותיהם של מתבגרים הראו שהמוח עובר ארגון מחדש נרחב בין השנה ה-12 לשנה ה-25. שדרוג המאפשר לו לעבוד בקצב מהיר יותר ויעיל יותר. המוח "גוזם" סינפסות שהשימוש בהן הוא מועט, ומחזק את אלה שהשימוש בהן תכוף יותר. למעשה, כל המידע שנקלט עד גיל 12 מהווה את הבסיס למנגנון הרגשי הנבנה במוח. מבנה המוח הרגשי  וצורת החשיבה שאותה אנחנו מכירים מכוונים אותנו להסתכל על מה שאינו מוצלח, על הבעיות, על מה שאין לנו ועל ילדינו בהשוואה לילדים אחרים. מבלי להיות מודעים לכך אנחנו מדגישים את הנקודות החלשות אצלנו ואצל ילדינו. מבלי לשים לב אנחנו ממלאים את חיינו בביקורת.

כדי שנוכל לברוא אצל ילדינו מנגנון רגשי חיובי ואפקטיבי עלינו להבין  שאנחנו משפיעים על מוחם של ילדינו באמצעות מידע שחוזר על עצמו. הדרך בה אנו מתנהגים, מגיבים, רואים את העולם, מרגישים ופועלים מועברת אליהם כיוון שהם חווים אותה על בסיס קבוע. הורה הרוצה לברוא לילדיו מוח מפותח צריך ללמוד צורת חשיבה נכונה. עליו להטביע בילד מידע חיובי אישי וצורת חשיבה המלמדת אותו להתבונן על עובדות ועל מה שיש, ולא לפרש את המציאות כרעה או פוגעת. פעולות אלה משלבות את היכולות של שני המוחות לטובתם האישית. כך יהפוך הילד לבוגר בעל בסיס רגשי חיובי ומאוזן שאינו תלוי בגורמים חיצוניים לשם הרגשה טובה.

 המוח הרגשי מתפתח ב-2 שלבים: מגיל 0-3 ומגיל 3-12.

עד גיל 3- תינוק נולד עם מסד נתונים בסיסי המהווה מעין תבנית היוצרת את נקודת המבט הסובייקטיבית שלו, את הדרך בה הוא יראה את העולם ויקלוט מידע. מוחו של הילד מתפתח בכל יום וסופג כמויות אדירות של מידע. המוח הרגשי  דומיננטי יותר ב-3 השנים הראשונות, כיוון שתהליך השינוי הפלסטי המתחולל בפעוט מגיע לשיאו בגיל 26 חודשים. ההמיספרה הימנית מסיימת פרץ של גדילה בעוד השמאלית מתחילה בפרץ גדילה משלה.

בשנים הראשונות לחייו של התינוק חשיבות המגע המטפל והאוהב היא מכרעת. מחקרים רבים הראו כי מגע משפר את התפתחות הילד וכי חוסר יחס עד הזנחה לא מאפשרים התפתחות מוחית.ילדים שאינם מקבלים מידע רגשי דרך מגע, קשר עין ותקשורת מילולית יוצרים "נתק" ונהיים אדישים לסובב אותם. ילד זקוק לתקשורת כדי להתפתח מוחית.

בסביבות גיל שנה עד שנה וחצי מתפתח החלק המאפשר לילד להתקשר לאנשים ולשלוט ברגשותיו. כדי שהוא ילמד להכיר את רגשותיו ולשלוט בהם עליו לחוות את אותו הלימוד מאות פעמים. לדוגמה: הילד נפל וקיבל מכה. כואב לו. ההורה או המטפל מסביר לו שכואב לו כי קיבל מכה ומנחם אותו בחיבוק. פעולת גומלין זו חוזרת על עצמה עשרות פעמים ומלמדת את הילד את שם ההרגשה , את הסיבה להרגשה ואת קבלת הסיוע. כאשר הוא גדל הוא יודע שכואב לו בגלל שקיבל מכה ובא לבקש חיבוק או נשיקה. כך הילד קולט מידע. מכל פעולה, מלל או התנהגות שחוזרת על עצמה.

בסביבות גיל שנתיים הילד מתחיל לזהות שהוא ישות עצמאית. הוא מפתח דעה ורצונות משלו ומתחיל לערוך ניסוים בסביבה. המוח הרגשי עדיין שולט בו ומניע אותו לפעולה. הוא רוצה שדברים יעשו בדרך שלו, וזקוק לאחרים שיספקו את צרכיו. הורים שמספקים לילד את כל דרישותיו בונים אצלו מנגנון של התנהגות תובענית, כיוון שהוא לא לומד דחיית סיפוקים, התמודדות עם סירוב ועם תסכול ואינו לומד גבולות. ילד כזה יתקשה ביצירת קשרים חברתיים כי העולם בחוץ לא תואם את המידע שהוא למד.הורים הם אלה שמטעינים בילד את המידע שיש לו על עצמו, על התנהגות חברתית, גבולות, כללי נימוס והתמודדות עם רגשות. הקושי של ההורים גובר כאשר הם פועלים מתוך פחד, תסכול, עייפות וחוסר אנרגיה.

לדוגמה: ילד שאינו אוכל לרוב מקבל התייחסות רבה לנושא. ההורה שהתעורר אצלו פחד קיומי לילד מנסה דרכים רבות כדי לגרום לילד שיאכל. כמות תשומת לב שהילד מקבל הרבה יותר משתלמת לו מעוד שניצל. אז הוא ממשיך לא לאכול וההורה ממשיך להרעיף עליו תשומת לב. למוחו של הילד זה לא משנה אם היחס שהוא מקבל הוא שלילי או חיובי, כל עוד הוא מקבל יחס. הוא צריך אנרגיה. ההורה הוא זה שצריך ללמוד להסתכל על העובדות בשטח ולהפנים את הידיעה שבחברת שפע כמו שלנו הילד לא ימות מרעב.

אין צורך ללמד את הילד  איך להרגיש. כל תינוק וילד מגיבים בחיוב לגילויי אהבה, מחמאות וסביבה רגועה. כל תינוק וילד מגיבים בשלילה למכות, צעקות, ביקורת ולחץ. ככל שנחזור על מילים חיוביות, גילויי אהבה וסביבה תומכת כך ידע הילד להשתמש בנתונים אלה יותר ולחזק אותם.

 עד גיל 12- השלב השני בהתפתחות המוח הוא שלב הלימוד מול העולם. אלו השנים בהן הילד לומד התנהגות חברתית, מתמודד עם גירויים ותגובות מהסביבה, לומד לחשוב על עתיד ועבר ואוסף נתונים על מקומו ביחס לאחרים. שלב זה של התפתחות המוח ארוך פי 3 מהשלב הראשון ומצביע על חשיבות החברה והעולם החיצון בחיינו. שנים אלה הן חיוניות ללמידה כיצד העולם פועל ומה יש בו. אלה שנים בהן הילד מחפש מקורות אנרגיה נוספים מעבר לסביבה הקרובה, בעיקר דרך ילדים בני גילו. ככל שלילד יש יותר אנרגיה פנימית הנובעת ממידע חיובי אישי ומידע חיובי על העולם הוא פחות תלוי באחרים. כלומר, הוא יהיה בנקודת בחירה ולא יתחבר עם כל אחד שמוכן להיות אתו. הוא יבחר חברים שטובים לו, ויהיו לו חברים. הוא גם לא יפחד להיות לבד. הילד לומד על עצמו דרך התבוננות בחברה. אנחנו תמיד מסכלים על דברים באופן יחסי ולכן משווים את עצמנו לסביבה. מי יותר גבוה ומי יותר חכם. כך הילדים רואים אצל חברים משהו שלהם אין ומיד רוצים אותו. ההורים הם אלה שצריכים ללמד את הילד להיות מסופק ממה שיש, לקבל את עצמו כפי שהוא, ולזכור שגם אם אחרים מוצלחים יותר או פחות זה לא משנה אצלנו דבר, ולכן אין טעם בהשוואה.

המוחות מתפתחים בו זמנית ואנו יכולים ללמד את הילד ליצור הידברות ביניהם. לדוגמה: הילד נעלב כי אמרו לו שהוא טיפש. במקום הרגשי עלינו לתת לו גבוי ולציין שהוא צודק כי זה לא נעים לשמוע שהוא טיפש ושזה לא יפה להגיד למישהו אחר מילים מעליבות. בצד ההגיוני אנחנו נתייחס לעובדה שאמרו לו שהוא טיפש ונבחן אותה. האם הוא חושב שהוא טיפש או חכם? הוא יודע שהוא חכם ולכן עליו לשים לב למה שהוא יודע ולא למה שאחרים אומרים. הוא יודע הכי טוב על עצמו. כך מוטען בו מידע חיובי רגשי ומידע הגיוני כיצד להגיב. אנחנו משתמשים במוח ההגיוני כדי לנטרל השפעה של מידע שלילי על הדרך בה הוא מרגיש. חשיבה הגיונית מנקודת מבט רחבה מנטרלת את שליטת המוח הרגשי ואת התרגום האוטומטי שהוא מבצע הגורם לנו להרגיש רע. ילד שלומד למקד את החשיבה שלו במה שהוא יודע, במה שנכון לו, בעצמו, מפתח קשרים במוחו שיהוו את מבנה המוח שלו. הילדים שלנו קולטים מידע בכמות אדירה מכל מה שנמצא סביבם ובעיקר מדברים חוזרים ונשנים.

לדוגמה: ילד שגדל בבית עם מריבות בין ההורים יוכל בבגרותו לקיים זוגיות עם צעקות או זוגיות בה הוא יעשה כל מאמץ לא לריב וישמור הכל בבטן. אין לו את המידע כיצד לנהל תקשורת נעימה.

מידע הנקלט במוח עד גיל 12בונה קישורים נוירולוגיים במוח הרגשי. כדי שאדם ירגיש שהוא מוצלח, חכם, מוכשר, אהוב או כל רגש חיובי הוא צריך לשמוע זאת בילדותו. אם מידע זה לא קיים במוחו לא תהיה תגובה כימית למילים אלה בבגרותו. הטבעת מידע חיובי במוח חשובה גם באיכותה וגם בכמותה. האיכות של מידע חיובי יוצרת רגשות חיוביים והכמות של מידע חיובי מאפשרת רמת אנרגיה גבוהה ואיזון רגשי.

 מרבית ההורים מגיבים למצב הקיים באופן אוטומטי. מאוד קל להגיד מחמאות לילד יפה, חכם, רגוע ובעל ביטחון עצמי. אבל מה קורה אם נולד לכם ילד היפראקטיבי? הוא לרוב שומע מההורים ומהסביבה את אותם משפטים: אתה לא רגוע, שב רגע בשקט, אני לא יכולה יותר, תפסיק לעשות בלגן, אתה לא מקשיב. זוהי תגובה לנתון שהילד בא אתו. הרי אם היה יודע לשבת ברוגע זה היה קורה. איך המשפטים האלה יכולים לעזור לו? הם רק מקבעים במוחו מידע על עצמו. עכשיו הוא יודע שהוא לא רגוע, מפריע. עכשיו הוא מרגיש שמי שהוא זה לא בסדר, והרי אין לו את הכלים להשתנות. ההורים צריכים לתת לילד הסברים ומידע שאין ברשותו כדי שיוכל לדעת איך כדאי להתנהג, כדי שיוכל לדעת שהוא יכול להתנהג כך. חשוב בכל גיל להעניק לילד מגע, אהבה, משובים חיוביים, הקשבה, תמיכה ומידע הגיוני.

 הפסיכיאטר וחוקר המוח אריק קנדל, זוכה פרס הנובל בשנת 2000, מראה בעבודתו כי מכלול החשיבה שלנו משפיע על פעולת השיעתוק של הגנים. כלומר, למידה וחשיבה משפיעים על האנטומיה של מוחנו ועל הבריאות של גופנו. נטייה גנטית קיימת בתבנית אך מופעלת על-ידי חשיבה.

כל תופעה של התנהגות בעייתית, דחייה חברתית, חרדה, דיכאון, ביישנות, התפרצויות זעם, אספרגר, הפרעות קשב וריכוז, מכות, קללות, טיקים ותופעות שונות של לחץ, כולן מקורן בחוסר איזון חשמלי במוח הרגשי היוצר חוסר אנרגיה במוח. בין אם התופעה היא מולדת או נוצרה במהלך חייו של הילד ניתן לשנותה. כפי שאמר איינשטיין  : ?לכל בעיה יש פתרון, שאם לא כן - לא היתה בעיה".

אילו דברים יגרמו לכל ילד ואדם ברחבי העולם להיות מאושר? הידיעה שהוא אהוב ללא תנאי בכל זמן ובכל מצב, הידיעה שהוא נפלא כפי שהוא  והאמון שהוא יכול להתמודד ולהצליח בכוחות עצמו. בנוסף לנתונים אלה הוא גם ילמד צורת חשיבה נכונה ומועילה, ואז יוכל לממש את עצמו.

*החלקים המדעיים במאמר מובאים ממקורות מדעיים.